לכל אחד מאיתנו זיכרון טראומטי של מעבר דירה, ובכלל, רובנו לא אוהבים שינויים גדולים. עבור קשישים, מעבר מהבית שבו הם גרים, לפעמים שנים רבות מאוד, אל בית אבות עלול להפוך לחוויה מדכאת במיוחד, ולהקשות עד מאוד את ההסתגלות שלהם לבית האבות ולחיים החדשים, ואף להפוך במקרים מסוימים לדיכאון ומחלות אחרות, כולל פיזיות.
על מנת להקל על הורינו ועל סבינו את המעבר לבית אבות יש צורך לנקוט בשורה של צעדים שיהפכו את השינוי הדרמטי להתחלה של תקופה מופלאה, כפי שבית אבות יכול, וצריך להיות. חשוב לזכור שבניגוד לימים עברו, שבהם בית אבות היה מקום אפרורי וקודר, לעיתים אפילו מוזנח ומזניח, הרי שבימינו בתי אבות, הן בית אבות לעצמאיים, הן בית אבות סיעודי והן בית אבות לתשושי נפש, הם מקומות מלאי חיוּת והקשישים הגרים בהם נהנים מאיכות חיים ושנים ארוכות של נחת.
איך יודעים שצריך לעבור לבית אבות?
בראש ובראשונה חשוב מאוד להשאיר לקשיש את ההחלטה לגבי עיתוי המעבר מהבית אל בית אבות. ברוב המקרים המעבר לבית אבות הוא תוצר של כורח, שבו קשיש שכבר אינו מסוגל לתפקד ללא עזרה, בין אם כתוצאה מקשיים פיזיים ובין אם כתוצאה של תשישות נפש, או שסובל מבדידות, רוצה לעבור לחיות בקרב קשישים אחרים.
מאחר שאין נקודת זמן בודדה ומדויקת שבה הקשיש "חייב" לעבור לבית אבות ולא יכול יותר להישאר לבדו, ומאחר שמדובר בהתלבטות קשה, שכן למרות היתרונות הרבים של בית אבות, עדיין מעבר לשם נתפש שלא בצדק כהתדרדרות במצבו של הקשיש, אסור ללחוץ על אבא, אמא או סבא וצריך לתת להם את האפשרות להחליט אם ומתי הם רוצים לעבור. כך יהפוך המעבר עצמו, לכשיתבצע, לקל הרבה יותר וטבעי לכל הצדדים.
בנוסף, רצוי לשתף את הקשיש בבחירת בית אבות, כמובן כשמדובר בקשיש שאינו תשוש נפש ושמצבו הקוגניטיבי והמנטלי מאפשר זאת. כדאי מאוד לצאת עם הקשיש לסבב בתי אבות, ולאפשר לו לבחון כל בית אבות שרלוונטי עבורו מבעד לעיניו. ביקורים אלה בכל בית אבות שעשוי להיות ביתו החדש, מאפשרים לקשיש להתרשם מהמקום, מאופיו, מרוח הצוות, מהאווירה, מהדיירים שעשויים להפוך לחבריו הקרובים ובאופן כללי להיות זה שמחליט כיצד ייראו חייו והרי ידוע שתחושת שליטה בחיים חשובה מאוד לרווחתם של קשישים, שהולכים ומאבדים יכולות והופכים תלותיים לדאבונם.
לאחר שהקשיש כבר עבר לבית אבות זה או אחר על פי בחירתו, אפשר להקל עליו את ההסתגלות במספר דרכים: קודם כל, כדאי שהקשיש ייקח איתו מספר פריטים, כאלה שיהפכו גם את החדר בבית אבות לבית: תמונות של בני המשפחה, מזכרות אחרות היקרות לליבו, ובעצם כל דבר שאפשר לקחת לבית אבות ושמהווה חלק מהחיים ה"ישנים" ובעצם משמר המשכיות הכרחית.
שנית, רצוי שבני המשפחה ירבו בביקורים ככל האפשר ובשיחות טלפון תכופות, על-מנת שהקשיש לא ירגיש שנזרק ונזנח, וכאילו המשפחה מתנערת ממנו. גם על אנשי הצוות של בית האבות מוטלת החובה לגלות רגישות גבוהה מהרגיל לכל ניואנס בהתנהגות של הדייר החדש, לשתף אותו בכל החלטה ובכל דילמה וגם לעדכן את בני המשפחה אם ישנם קשיים חריגים. כך המעבר מהבית אל בית אבות יהיה חלק ויאפשר לקשיש לפתוח פרק חדש בחייו ברגל ימין.