דמנציה, ובעברית שיטיון, היא מחלה חשוכת מרפא, הפוגעת קודם כל בקשישים שלקו בה – אבל במקביל פוגעת גם בבני משפחותיהם. בית אבות לחולי דמנציה מסייע לבני המשפחה בכל הכרוך לטיפול היומיומי השוחק, ולהשגחה הצמודה שכמעט בלתי אפשרית מבחינת הילדים והנכדים, שחייבים להקדיש זמן לעיסוקיהם ולא יכולים להתפנות לגמרי להשגחה על יקירם הדמנטי. משפחה המעבירה קשיש לבית אבות לחולי דמנציה (הקשיש, באופן טבעי, אינו מסוגל להחליט על כך בעצמו בשל הפגיעה הקוגניטיבית) יודעת שהוא נתון בידיים טובות ודואגות, ובמקביל יכולה לבלות עם יקירם זמן איכות וכשהמטלות הלא נעימות יורדות מסדר היום, ניתן להגיע לזמן איכות גם כשהדמנציה נוכחת בכל רגע ורגע.
תוחלת החיים עולה בהתמדה: בישראל היא עומדת על בין 76 ל-83 שנים (יש הבדלים בין גברים ונשים ובין יהודים וערבים, אבל באופן כללי בכל המגזרים נרשמה עלייה של תשע שנים בממוצע ביחס ללפני 30 שנה). כמובן שגם במדינות אחרות בעולם קיימת אותה מגמה של עלייה בתוחלת החיים, שמביאה איתה, בין השאר, גם גידול במספר חולי הדמנציה (מחלה שהסיכוי ללקות בה עולה עם הגיל). בישראל מוערך מספר חולי הדמנציה בלמעלה מ-80 אלף, עובדה המסבירה גם את היותו של בית אבות לחולי דמנציה מקום כה מבוקש.
לדמנציה סיבות אפשריות רבות, ובראשן אלצהיימר. חולי דמנציה מאבדים בהדרגה עוד ועוד כישורים קוגניטיביים, ואיתם את היכולת לנהל חיים עצמאיים. בן הזוג של מי שלקתה בדמנציה (או לחילופין בת הזוג של מי שלקה במחלה) אינו מסוגל, ברוב המקרים, לטפל בה בכוחות עצמו שכן גם הוא מבוגר. הילדים לא בהכרח גרים בקרבת מקום וברוב המקרים עסוקים בפרנסה, מטלות שוטפות וגידול ילדיהם – ובעצם לכודים בין הרצון להשקיע בדור הבא לבין המחויבות המוסרית לדור הקודם ובעצם הצורך "לגדל" את ההורה החולה והאהוב.
במקרים רבים אחד מבני המשפחה נושא ברוב הנטל לבדו, דבר שעלול להביא למתחים בתוך המשפחה ואף לגרום לפילוגים וסכסוכים. דמנציה אינה אירוע פתאומי (כמו תאונה או התקף לב, למשל) אלא תהליך ממושך ורווי צער, ובעיקר כרוך בהתדרדרות מתמדת, כך שהשאלה מתי להעביר את ההורה החולה לבית אבות לחולי דמנציה מרחפת כל הזמן מסביב.
התשובה היא שככל שחולה הדמנציה יעבור מוקדם יותר לבית אבות לחולי דמנציה כך הוא ירוויח – וגם משפחתו תזכה לרווחה משמעותית. המחויבות להורים לא חייבת לבוא לידי ביטוי במשימות סיזיפיות ובהקרבה מוחלטת של החיים, ובהחלט אפשר "להפקיד" את אבא או אמא בידיהם האמונות של אנשי הצוות בבית אבות לחולי דמנציה זה או אחר.
החולה יזכה לטיפול נאות ומסור – ובני המשפחה יוכלו לשמור על יחסים תקינים ביניהם, לטפח כל אחד את מערכות היחסים החשובות בחייו במקביל לביקורים תכופים אצל יקירם בבית האבות לחולי דמנציה – וגם למצוא זמן איכות לעצמם ולהנאות החיים האהובות עליהם.