על פי סטטיסטיקות עדכניות, נכון לשנת 2010 רק אחד מכל שישה חולי אלצהיימר ודמנציה שוהה בבית אבות והשאר שוהים בביתם, או בבית קרובי משפחה, ובדרך כלל מלווים על ידי מטפל סיעודי, שהוא לרוב עובד זר.
אם בעבר ניתן היה להבין את חששם של בני המשפחה להעביר את יקירם לבית אבות, על אף העובדה שהוא אינו מסוגל להתנהל בכוחות עצמו ושהוא זקוק להשגחה מתמדת, הרי שכיום קשה להבין זאת ומרבית החששות נובעים מתפיסה ישנה ולא מעודכנת אודות הטיפול בבתי אבות.
בתי אבות וההתמודדות עם אלצהיימר
בתי אבות המיועדים לחולי אלצהיימר ודמנציה הם מקומות מקצועיים מאוד, שמתייחסים לקשישים שחיים שם במלוא הרגישות והכבוד, אנשי הצוות מצוידים בידע מקצועי רב כיצד לנהוג עם חולי אלצהיימר ודמנציה ובנוסף, מדובר כמובן במקום שמאובטח היטב ומספק לקשישים השגחה מסביב לשעון ואת כל הטיפולים הרפואיים להם הם זקוקים, כולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד.
דמנציה ואלצהיימר הן מחלות הפוגעות פגיעה קשה במיוחד בתפקוד הקוגניטיבי של החולים, שלרוב הם קשישים. למעשה, אלצהיימר היא אחד הגורמים לדמנציה, שעלולה לנבוע גם ממחלות אחרות כמו פרקינסון, איידס, טרשת נפוצה או מחלת הנטינגטון, וגם מגורמים אחרים כמו מחסור ב-B12, פגיעה בכלי הדם במוח, גידולים ועוד.
קשישים החולים באלצהיימר ו/או דמנציה מאבדים, בהדרגה ובהתמדה, את הזיכרון הן לטווח קצר והן לטווח ארוך, את יכולות החשיבה, את ההתמצאות בזמן ובמרחב ולעיתים גם נוטים לדיכאון או תוקפנות. בכל מקרה, אין להם יכולת להתנהל בעולם בכוחות עצמם והם זקוקים להשגחה מתמדת על-מנת לא ללכת לאיבוד (לחולי אלצהיימר ודמנציה יש נטייה לשוטטות), לא לפגוע בעצמם, לזכור לאכול, להתקלח ובעצם חייבים סיוע בכל אחת מהפעולות כולל היומיומיות שבהן.
אפשרות אחת, כאמור, היא מטפל סיעודי. אופציה זו מאפשרת אמנם לקשיש להישאר בביתו, או בסביבתו הקודמת, אולם יש לה לא מעט חסרונות: קודם כל, רוב המטפלים הם עובדים זרים שעברו הכשרה קצרה, אם בכלל, ואין להם את המיומנות והידע הנדרשים לשם טיפול בקשיש. מטפלים סיעודיים זרים לרוב מתפקדים יותר כבייביסיטרים מאשר מטפלים, וגם אין מי שיפקח על עבודתם, שכן בדרך כלל המשפחה לא נמצאת שם כל הזמן כדי לבדוק את ההתנהלות של המטפלים עם הקשישים.
חיסרון נוסף הוא המחויבות של המשפחה לדאוג לקשיש כשהמטפל נמצא בחופש, לפחות יום אחד בשבוע, וכמובן בחגים של המדינה ממנה הגיע לישראל ובהתאם לדתו. כמו כן, ביטוח לאומי משלם רק חלק מעלות שכרו של מטפל זר, ועל המשפחה להשלים את ההפרש, לדאוג כמובן למקום מגורים הולם לקשיש ולמטפל כולל מזון, ולשלם את כל החשבונות.
בית אבות, לעומת זאת, הוא מקום שמפוקח על ידי משרד הבריאות באופן קבוע (כולל ביקורות פתע), כך שהמשפחה יכולה להיות רגועה ולדעת שהקשיש בידיים טובות. בנוסף, בבית אבות נמצאים הקשישים בחברת בני גילם שגם הם חלו באלצהיימר ובדמנציה. אמנם אין להם יכולת לקיים אינטראקציות בינאישיות של ממש, אולם עצם השהייה בחברת אנשים במצב דומה, כך על פי מחקרים שונים, יש בה כדי לתרום לרווחת הקשישים החולים.
יתרון נוסף הוא שבבית אבות דואגים להעסיק את הקשישים במבחר פעילויות, המותאמות כמובן למצבם המנטלי, דבר נוסף שתורם לרווחת הקשישים בימים הלא פשוטים שעוברים עליהם. הוסיפו לכך את הנגישות המיידית לצוות רפואי, על כל צרה שלא תבוא, את הארוחות הבריאות והמזינות ואת היחס החם והאכפתי ותקבלו מענה הולם לצרכים המיוחדים של חולי אלצהיימר ודמנציה.