אחת הסכנות החמורות ביותר שאורבות לקשישים בכל מקום היא נפילה. בתי אבות, הגם שאינם מסוגלים להבטיח היעדר נפילות בכלל, מפחיתים במידה משמעותית את הסכנה.
הסיבות לריבוי הנפילות בקרב קשישים רבות ומגוונות ולחלקן הגדול מספקים בתי אבות מענה הולם: חלק מהן הן נסיבתיות וחלקן קשור בקשר ישיר והדוק לבעיות זקנה. בין הגורמים הסביבתיים ניתן למנות מדרגה שבורה בחדר המדרגות, חפץ שהונח לא במקום בבית, או מדרכה לא תקינה ולמרבה הצער מדרכות רבות אינן מתוחזקות כראוי, או חסומות על ידי כלי רכב ומאלצות את הקשישים לרדת לכביש.
גם נסיעות באוטובוסים הן גורם סיכון עבור הקשישים, גם בשל אופי הנסיעה באוטובוס וגם בגלל שלמרבה הצער נהגים רבים אינם מגלים את מידת הסבלנות הנדרשת להסעת קשישים. גם רצפות חלקלקות (למשל בקניון אחרי ניקיון) הן מכשול בפני קשישים ומועדות לפורענות.
בכל הנוגע לנפילות קשישים, גם הגיל עושה את שלו, ולזקנה יש חלק נכבד בסטטיסטיקות העגומות של מקרי נפילות בקרב קשישים, כאשר אחד מכל שלושה בני 65 ומעלה נופל לפחות פעם בשנה ואחרי גיל 80 השכיחות כבר הופכת לאחד משניים. תרופות מסוימות גורמות לירידה חדה ופתאומית בלחץ הדם וכתוצאה מכך לאיבוד שווי משקל, תרופות אחרות מערערות את היציבות, השרירים פחות חזקים מבעבר, הראייה פחות חדשה ובכלל, תחושת ההתמצאות במרחב נפגמת עם הגיל.
מניעת נפילות קשישים בבתי אבות
בתי אבות, כמובן, לא משפרים את הראייה של הקשישים או מחזקים את שריריהם, אולם הם כן מספקים סביבה מוגנת וכך למשל, שטיפת הרצפה תתבצע כך שקשישים לא ייאלצו לעבור עליה כשהיא עדיין רטובה. מעבר לכך סביבת הקשישים בבתי אבות לא רק מוגנת, אלא גם אינטימית ומוכרת ועל כן מקלה על הקושי להתמצא במרחב. כמו כן, בתי אבות מספקים כמעט את כל צרכיהם של הקשישים, כך שהם אינם נאלצים לשוטט ברחובות או לנסוע באוטובוסים.
בפרט, בתי אבות הם מסגרת חברתית מעולה שמאפשרת לקשישים לשהות בחברת בני גילם כל שעות היממה, וחוסכת להם את הצורך בנסיעות רבות או הליכות הכרוכות בסכנת נפילות.
הנזקים שנגרמים כתוצאה מנפילות קשישים הם קשים: החל משברים בגפיים, באזורי המפרקים, בירך, בגב ובשאר חלקי הגוף, דרך חבלות בראש שעלולות לבוא לידי ביטוי גם בנזק מוחי וכלה חס וחלילה במוות. בנוסף לסבל הרב מהפציעות עצמן, ולזמן ההחלמה הממושך (בגלל שהעצמות, בגיל מבוגר, מתקשות לחדש את עצמן ולשקם את עצמן), מתווסף גם קושי נפשי כתוצאה מההכרה בקושי שבהתניידות בגיל מבוגר, ולפעמים גם בגלל הבושה שאוחזת בקשישים, שלא בצדק כמובן, שהרי הם אינם אשמים, ובכל זאת קשישים רבים חשים בושה אחרי שנפלו ואף מתקשים לבקש עזרה.
האבסורד הוא שבמקרים רבים קשישים שנמנעו מלעבור לבתי אבות בשל רצונם להיות עצמאיים נאלצים לעבור לבתי אבות סיעודיים לאחר הנפילה והפציעה.
בתי אבות, כאמור, הם סביבה מוגנת המפחיתה במידה משמעותית את סכנת נפילות הקשישים. כדאי לקחת זאת בחשבון כשמתחילים להזדקן וכדאי לבצע את הצעד לפני הנפילה.