חייהם של תשושי נפש, ושל קשישים בכלל, רצופי מהמורות ומלאי קשיים. אחת הבעיות היותר מביכות איתן מתמודדים תשושי נפש וכאמור, לא רק הם, היא אי שליטה על הסוגרים שמשמעותה אי שליטה על שלפוחית השתן וכתוצאה מכך דליפת שתן ואי שליטה על פעילות המעי הגס ובריחת צואה בשל כך.
לא כל תשושי הנפש מתמודדים עם בעיית אי שליטה על סוגרים, אולם בקרב חולי אלצהיימר בשלבים המתקדמים של המחלה, בעיה זו נפוצה במיוחד ומאמללת עד מאוד גם את הקשישים תשושי הנפש וגם את מי שמטפל בהם, בין אם בני המשפחה, אנשי צוות בית האבות לתשושי נפש, או מטפל סיעודי זר/ ישראלי.
אי שליטה על הסוגרים – סיבות וטיפול
הסיבה המרכזית לאי שליטה על סוגרים בקרב תשושי נפש היא קוגניטיבית. המוח לא מצליח לקשר בין הצורך בהטלת שתן לבין הצורך ללכת לשירותים, ומערכת השתן פועלת אינסטינקטיבית, כך שהטלת השתן מתבצעת במקום בו נמצא הקשיש. לפעמים תשושי נפש, שסובלים מהיעדר התמצאות במרחב, פשוט לא זוכרים איך להגיע לשירותים ואיפה הם ממוקמים ועל כן לא מגיעים בזמן.
במקרים אחרים הבעיה היא חוסר יכולת לפתוח את הכפתורים או הרוכסן, או פשוט הסתבכות עם הבגדים, שכן בעיה ידועה נוספת של תשושי נפש היא הקושי שלהם להתלבש ולהתפשט באופן עצמאי. במקרים אחרים הפגיעה הקוגניטיבית החמורה ממנה סובלים תשושי נפש עשויה פשוט להשכיח מהם את סיבת הגעתם לשירותים, אחרי שכבר הגיעו. במקרים אחרים, לאו דווקא בקרב תשושי נפש, הסיבה היא התרופפות שרירי דופן האגן והיחלשות הספי נקטרים, שהם השרירים האחראים על פתחי היציאה של הצואה.
כאמור, בעיית אי שליטה על סוגרים לא מאפיינת רק תשושי נפש, וגם לא רק קשישים ויש המעריכים כי מיליונים רבים ברחבי העולם סובלים מבעיה זו, ובעיקר מההשלכות הנפשיות הקשות שלה: הבושה, תחושת ההשפלה, ההימנעות מסיטואציות חברתיות על מנת לא להיקלע למבוכה, פגיעה קשה באינטימיות, מכה אנושה לדימוי העצמי, קושי לתפקד במקום העבודה, וגם דיכאון במקרים מסוימים.
הטיפולים המוצעים לתשושי נפש, ובכלל, כדי למנוע ככל האפשר את תופעת דליפת השתן ואי השליטה על הסוגרים הם טיפולים תרופתיים, טיפולים המתמקדים בחיזוק שרירי רצפת האגן, טיפולי ביו פידבק, טיפולים התנהגותיים, ניתוחים שונים ועוד.
עבור תשושי נפש הנתמכים באופן קבוע על ידי מטפל סיעודי, בביתם או במסגרת בית אבות סיעודי, זקוקים לאדם אשר ידאג כי הקשיש יגיע לשירותים בתדירות קבועה וגבוהה למדי, אם כי לא כל חמש דקות כמובן וכך השלפוחית אף פעם לא תהיה מלאה. כמובן שבנוסף על המטפל להשגיח שהקשיש אכן מטיל את מימיו ולא סתם נכנס ויוצא, אך אין טעם לזרז תשושי נפש או לגעור בהם, שהרי היכולת הקוגניטיבית שלהם נפגעה באופן חמור.
בנוסף, כדאי להמעיט בשתיית משקאות משתנים (כגון תה או קפה), אך אסור להגביל את כמות המים שכן נזקי התיישבות חמורים בהרבה מאי הנעימות הכרוכה באי שליטה על הסוגרים. פיתרון נוסף אפשרי עבור תשושי נפש הוא חיתולים לקשישים, המבטיחים שגם במקרה של אי שליטה על הסוגרים, השתן ו/או הצואה יועלמו כהרף עין.